לפני מספר ימים השתתפתי ביום עיון במרכז ללימודים אקדמיים בו נשמעו מספר דעות מעניינות,הודגמו מספר הישגים בתחום הטכנולוגיה , כמו שימוש בטלפונים הניידים ללמידה ,ואלה טכנולוגיות שעומדות לשימוש אנשים מוגבלים אשר מקדמות ומאפשרות לנהל אורך חיים רגיל ככל האפשר ואחרות.בכנס נשמעו דעות שונות. קצת הופתעתי לשמוע מנשיא המכללה את הדברים על הצורך באיזון ביחס לשימוש במחשבים. בתוך תוכי כאמא וכמחנכת אני וחוששת מישיבת יתר של הילדים מול המחשב, אך לדעתי, עדיין מוקדם לדבר על כך ברמה מערכתית.
אני מסכימה עם רבים הטוענים שמחשב הוא כלי ללמידה ולא המטרה, אך,לדעתי, הוא יהפוך להיות לכלי כאשר מערכת החינוך תעמיד אותו קודם כל כמטרה במובן להכירו לאנשי החינוך על כל גווניו ואפשרויות ניצולו ללמידה.זאת המטרה שאליה יש לשאוף בתקופת המעבר בה אנו נמצאים. אז אולי נכון בשלב זה לדבר על ההזנה וההשקעה בהטמעת הטכנולוגיות במערכת החינוך ולא על האיזון?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה