בלימודי לקראת התואר לעתים הרגשתי שיש לי זכות ללמוד מה"טובים".
היום ד"ר אלעד פלד שבשנים עברו היה מנכ"ל משרד החינוך והיה שותף להחלטות חשובות במדיניות החינוך העביר הרצאה מרתקת בנושא " מדיניות תקשוב מערכת החינוך בישראל". הרצאתו הייתה מבחינתי מסכמת את לימודי לתואר. בדרך נינוחה ומקצועית ש,אגב, אפינה את כל הרצאותיו הציג בפנינו את השלבים של ניסיון שילוב הטכנולוגיה במערכת החינוך בארץ במשך תקופה יחסית לא ארוכה (כ -40 שנה) .
כפי מה שנראה ב40 השנים האלה מבחינת הטמעת מחשבים בחינוך לא השתנה הרבה. גבי סלומון, שהוא אחד האבות של הרעיון הטמעת הטכנולוגיה בחינוך וחתן פרס ישראל ,פרופ' באוניברסיטת חיפה , דמות עם מוניטין בין לאומי בתחום ,לפני כשבוע יצא באמירה שעוררה הרבה רעש בחוגים הקשורים: מחשב לא תורם ללמידה.
האמירה חזקה מאוד. נשאלת השאלה מה ההשלכה של הקביעה זו על המשך המדיניות בהטמעת המחשבים בבית הספר? על סמך מה הקביעה זו?
האם לא ייעצר חיפוש הדרכים בשילובו של המחשב במערת החינוך. הרי היום ברור שבית ספר חייב להתאים את עצמו למציאות משתנה, למציאות של עידן הטכנולוגיה בו אדם לומד לא רק בבית הספר אלא בכל מקום ובכל זמן.
פרופ' דוד חן בהרצאתו ציין מקום מרכזי של בית הספר בניהול ידע.
לכן, לדעתי , אין לעצור וחשוב להמשיך בחיפוש הדרכים לשילוב בין טכנולוגיה ופדגוגיה, כאשר ככל הנראה על מנת להגיע לתרומה אמיתית של הטכנולוגיה בחינוך- חשוב להשקיע בהדרכת המורים ותמיכה טכנית ופדגוגית שלהם.
להרחבה:
http://www.pc.co.il/?p=25306
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1141239.html
אני חייבת להודות שקשה לי להבין את ההתבטאות הנ"ל בנושא של המחשב אינו תורם ללמידה.
השבמחקהכל עניין של מה ואיך, הרי אם הילד בגן יושב ומשחק במשחק יריות, קשה לראות בזה פן לימודי או/ו חינוכי כלשהו [ למרות שהוא כן מפתח את יכולות הקואורדינציה שלו וזו גם כן למידה :) ]
אבל אם הוא יושב ומשחק במשחק טריוויה או אנגלית או משתמש בלומדה שמלמדת אותו לעשות חישובים מתמטיים, מתאימה את הקושי של השאלות בהתאם לרמתו של כל ילד (בהתבסס על הצלחותיו בשאלות שקדמו להן), נראה שדווקא יש בזה מן הלמידה.
ברור כי "הגולם" בהיותו קופסא ותו לא -אם לא מופעל נכון, לא ידע לתרום ללמידה,
אולם אם יקחו את הנושא ברצינות, ויתאימו את המחשב למוסדות הלימוד - ואולי דווקא את מוסדות הלימוד למחשב - נוכל כולנו להרוויח מהתהליך דברים טובים.
רק חשוב שהתהליך יעשה לאט, בצורה מסודרת לאחר שנעשו הבדיקות המתאימות,
ולא בדרך ה"יהיה בסדר" הנפוצה כל כך במחוזותינו.
"הסבלנות מרה אך פרותיה מתוקים"
היי,
השבמחקלאחר קריאת הרשומה בבלוג, הלכתי וקראתי את שני המאמרים המקושרים כאן. אני נוטה להסכים עם פרופסור סולומון, מה גם שדבריו הוצאו מפרופורציה. המשפט שאמר כי למחשבים אין תרומה בנושא החינוך, נאמר על מנת להמחיש את המציאות העכשווית בישראל - מרבית הכיתות הממוחשבות אינן משרתות את המטרה. משרד החינוך צריך להתעורר: התקציב הזעום יחסית אשר מוקצה לחינוך צריך להיות מחולק בחוכמה ויותר חשוב להחדיר הבנה וידע מאשר לקנות מחשבים. בסופו של דבר - המורה הוא זה שעושה את ההבדל ולא המחשב.
בתור אחד שלמד הרבה לבד על המחשב ובחלק מהמקרים גם על גבי האינטרנט - אני טוען שאין כמו לימוד פרונטאלי. אין כמו לשאול שאלות ולבקש הבהרות. המחשב יכול לעזור ללמד בעיקר... מחשבים. כל השאר? אנימציות יוזרות לנו להבין דברים באופן ויזואלי וגם זה צריך לבוא במידה מצומצמת. בהסתמך על המאמר של עיתון הארץ ומהחקר מניו זילנד, ניתן לראות שהחשיבות של המיחשוב מנופחת יתר על המידה. כמו שאמר הפרופסור סולומון - התוכן הוא זה שחשוב ולא איך מעבירים אותו. ברגע שנותנים דגש על כמות המחשבים ("מחשב לכל ילד"), אנו מוצאים את עצמינו ללא כמות מספקת של תכנים, הרי שלא נעשו מאמצים מספקים לפתח ולעדכן אותם. במדינה כמו שלנו, שמרבית התקציב הולכת על ביטחון - ולא סתם אנחנו בתור מדינה נמצאים בשליש התחתון של השימוש בטכנולוגיות למידה - עד שכבר יש תקציב, משקיעים אותו במחשב ולא במורה.
שורה תחתונה - החינוך מתחיל בבית וממשיך בביה"ס על ידי אותו מורה ולא הקופסה עם הכפתורים. הם צריכים לקבל אמצעים והערכה ולא הגישה של משרד החינוך "נמחשב את הכיתות והכל יסתדר".
אינה אני אתך אבל הבעייה הם מעריכים באותה גישות קליטת תוכן הם לא בודקים בגישה אחרת אנחנו יודעי המחשב תורם לתלמיד רוכש מיומניות
השבמחק